שינה ונהיגה לא הולכים יחד

עייפות גורמת לירידה בערנות, להארכת זמני התגובה, לבעיות זיכרון, לירידה בקואורדינציה ולתהליך פחות יעיל של עיבוד מידע. לעייפות יש גם השפעות על צורת החשיבה. המוטיבציה להמשיך במשימה יורדת התקשורת והאינטראקציה עם הסביבה נפגעת, האדם מתרגז מהר יותר ומגיב בצורה אגרסיבית יותר כלפי אנשים ודברים. במילים אחרות, עייפות גורמת ליכולת פעולה מופחתת ולירידה במוכנות לפעולה.

כל התפקודים הללו חשובים לביצוע משימת הנהיגה בצורה מדויקת ובטוחה. לכן, ניתן לצפות שעייפות תגרום גם לירידה בביצוע בנהיגה. מחקרים שהתבצעו בסימולאטור, שבו הנבדקים נוסעים למשך זמן ומרחק גדולים או שאסור להם לישון למשך זמן ארוך, אישרו הנחה זו. על פי התוצאות, נמצא שאנשים עייפים מתקשים יותר בשמירה על המיקום בנתיב, הם חוצים את הסימונים לעתים קרובות יותר ומבצעים יותר תיקוני היגוי ובצורה פתאומית יותר. הנהגים גם מגיבים באופן פחות מדויק להאטה של נהג מלפנים.

רוב תאונות העייפות מתרחשות בכבישים ראשיים ובכבישים מהירים, בשעות הערב המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות, בתנאים טובים ולאחר נסיעה ארוכה. בדרך כלל מדובר על סטייה מהכביש או על התנגשות חזיתית עם רכב מכיוון נגדי.

האוכלוסיות הנמצאות בסיכון גבוה: צעירים עד גיל 25, אנשים בעלי הפרעות שינה, נהגים מקצועיים או כאלה הנוהגים למרחקים ארוכים ועובדי משמרות.

סקר שערכה עמותת אור ירוק בחודש פברואר 2013 באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה מצא כי, אחד מכל חמישה נהגים מודה כי ניקר במהלך נהיגה או נסע ברכב בו  הנהג ניקר. מהסקר שנערך בחודש פברואר עולה כי 15% מהציבור מודה כי במהלך השנה האחרונה נסע עם נהג אשר "ניקר" על ההגה לפחות פעם אחת, וכי 12% מהנהגים הודו שניקרו לפחות פעם אחת בנהיגה בשנה האחרונה. יש להניח כי בחודשי הקיץ החמים הנתונים הם אף קשים יותר.

ההבנה כי עייפות מהווה סיכון משמעותי בנהיגה ברורה גם לציבור. מעל 80% מכלל הציבור, ושיעור דומה מציבור נהגים, מסכימים עם הקביעה לפיה נהיגה במצב של עייפות הינה אחד מהגורמים העיקריים לתאונות הדרכים.

הפתרון לכך הוא הגברת האכיפה על נהגים הנאלצים לעבוד שעות עבודה ארוכות בכביש. גם אם לנהג יש אחריות לנהיגתו, לא רק הנהג אשם אם חלילה מתרחשת תאונה. לעיתים דווקא הגברת האכיפה תמנע את דרישתם של המעבידים ובעלי החברות להעסיק נהגים שעות מרובות על הכביש".